על אף שנערכו מספר מחקרים קליניים מבוקרי פלצבו ורנדומליים (Randomized Controlled Trials -RCTs) בתחום הטיפול בקנאביס רפואי, יעילות הטיפול עבור מטופלים עם כאב כרוני נותרת שנויה במחלוקת.
באמצעות גישה חדשנית, בתנאים נטורליסטיים של ה”חיים האמיתיים” (בשונה ממחקרים קליניים מבוקרים), מטרת המחקר הנוכחי שמבוסס על שאלוני דיווח עצמי של מטופלים, הייתה להעריך את ההשפעות ארוכות הטווח של קנאביס רפואי בטיפול בכאב כרוני ממגוון אטיולוגיות (מקור/סוג) ולזהות מנבאים להצלחת הטיפול.
מטופלים דיווחו בתחילת המחקר על מדדים דמוגרפיים רבים ובמהלך המחקר על עוצמת הכאב הממוצעת שלהם בשבוע האחרון כמדד התוצאה העיקרי של המחקר. בנוסף, דיווחו על סימפטומים נלווים רבים שכללו את עוצמת הכאב הגבוהה ביותר והקלה ביותר שחוו בשבוע האחרון, צריכת תרופות נוגדות כאב (אנלגטיות), מדדים רבים של אופי הטיפול בקנאביס וכן שאלונים מתוקפים רבים, ביניהם: שאלון למדידת אופי כאב (עוצמת כאב אפקטיבי וסנסורי) לפי שאלון short-form McGill Pain Questionnaire (SF-MPQ), שאלון רמת מוגבלות מכאב Pain Disability Index (PDI), שאלון איכות חיים EuroQol (EQ5), שאלון איכות שינה Pittsburgh Sleep Quality Index (PSQI), שאלון לדירוג רמת דיכאון Beck Depression Inventory II (BDI-II), שאלון לדירוג רמת חרדה General Anxiety Disorder (GAD-7) ושאלון לדירוג רמת הקטסטרופיזציה מהכאב Pain Catastrophizing Scale (PCS).
איסוף המידע נעשה לפני תחילת הטיפול (בייסליין) ולאחר 1, 3, 6, 9 ו-12 חודשים מתחילת הטיפול.
להערכת יעילות הטיפול נעשה שימוש במודל סטטיסטי לינארי ולשם זיהוי מדדים מנבאים נעשה שימוש במודלים של רגרסיה לוגיסטית.
מתוך 1661 המטופלים שגויסו למחקר, ל-531 מטופלים לא אישרו את הרישיון על ידי משרד הבריאות. למסורבי הרישיון הייתה בעיקר אבחנה של פיברומיאלגיה, שנכון לדצמבר 2024, היא איננה אבחנה מאושרת לטיפול בקנאביס רפואי על פי נהלי משרד הבריאות.
סך הכול 1045 מטופלים מילאו את שאלון הבייסליין (לפני הטיפול) ו-551 מטופלים מילאו את השאלון לאחר שנה של טיפול. במהלך שנת המעקב, 35% מהמטופלים לא הסכימו להמשך מעקב, 4% הפסיקו טיפול בשל חוסר יעילות, 2% הפסיקו בגלל תופעות לוואי, 3% הפסיקו כי לא הצליחו לחדש את הרישיון ושני מטופלים (0.1%) נפטרו במהלך השנה, שניהם כתוצאה מסיבוכי פנאומוניה (דלקת ריאות).
כ-80% מהמטופלים ענו על השאלונים באופן דיגיטלי והשאר מילאו את השאלונים יחד עם הכותב הראשי של המאמר בשיחות טלפון.
נתון שחשוב לציין הוא שכ-60% מהמטופלים היו בעלי ניסיון קודם בצריכת קנאביס באופן לא חוקי, כאשר רובם (88%) דיווחו שהצריכה לפני קבלת הרישיון נעשתה למטרת טיפול עצמי ולא לצורכי פנאי (צריכה חברתית).
עוד חשוב לציין שמרבית המטופלים (81%-86% בתלות בנקודת המעקב) היו בעלי רישיון לתפרחת בלבד ורובם צרכו את הקנאביס בעישון (ללא תוספת של טבק לעישון) ורק כ-14% צרכו תמצית שמן קנאביס. כמות הקנאביס המאושרת ברישיון התחילה, לפי החוק הישראלי באותו הזמן, מ-20 גר’ בחודש ועלתה לממוצע של 30 גר’ לאחר שנה. כ-74% צרכו קנאביס עשיר בטטרה-הידרו-קנביול (THC), 24% צרכו זנים “מאוזנים” בערכי THC לעומת קנבידיול (CBD) ורק 2% צרכו זנים עשירים ב-CBD.
לאחר שנה של טיפול בקנאביס רפואי, המטופלים דיווחו על הפחתת בעוצמת הכאב הממוצעת שלהם של 20% (הפחתה ממוצעת של 1.97 נקודות על סולם של 0-10, ובטווח טעות של 95% הדיווח היה בין הפחתה של 1.81 נקודות ועד 2.13 נקודות).
כל שאר המדדים שנבדקו השתפרו בטווח של 10%-30% באופן מובהק סטטיסטית, כאשר אחד המדדים שהיו הכי מעניינים בשיפור שלהם היה הפחתה של 42% במינון התרופות האופיאטיות שנצרכו (ירידה של 27 מ”ג במינון).
דווחו תופעות לוואי רבות, בשיעור של 40% לאחר חודש ושל 30% לאחר שנה, אך רובן היו קלות. תופעות הלוואי השכיחות ביותר היו סחרחורת, עייפות ועלייה בתיאבון.
ממצא מעניין נצפה כאשר בוצעה השוואה בין מטופלים שדיווחו על תופעות לוואי לאחר החודש הראשון לטיפול (320 מטופלים) לעומת אלו שלא (489 מטופלים): נמצא שמטופלים שדיווחו על תופעות לוואי היו מבוגרים יותר וצרכו מוצרים שאינם תפרחות בלבד – כלומר, או שמן בלבד או שילוב של שמן עם תפרחות. השוואה מעניינת נוספת שדווחה לגבי תופעות לוואי, רק לאחר שנה, הראתה שדווקא מטופלים שצרכו ברישיון 40 גר’ או יותר, דיווחו על שיעור תופעות לוואי נמוך יותר (19%), לעומת אלו שצרכו מינונים נמוכים יותר של 30 גר’ בחודש (52%) או 20 גר’ בחודש (27%).
עוד נמצא, שניתן היה לנבא האם מטופל יצליח בטיפול לאחר שנה ויוכל להפחית יותר מ-30% מעוצמת הכאב שהייתה לו לפני הטיפול אם לפני הטיפול הייתה לו שינה בינונית עד תקינה מבחינת אורכה, BMI ורמת דיכאון נמוכות יותר ואם לא הייתה לו אבחנה של כאב עצבי כרוני.
החוקרים סיכמו שהמחקר הפרוספקטיבי שערכו הראה שהטיפול בקנאביס רפואי לטווח ארוך מביא לשיפור קל עד בינוני על כל המדדים שנבדקו, וכמו כן הודגמה במחקר יכולת לנבא עבור אילו מטופלים הטיפול בקנאביס רפואי יוכל להיות יעיל יותר בעתיד.
סיכום של ד”ר יהושוע (שוקי) אבירם, דירקטור התחום הקליני והמדיקלי בסאיקי:
זה בהחלט היה המחקר הארוך והמקיף ביותר שהייתי מעורב בו במהלך הדוקטורט שלי ועד היום, זה המאמר המקיף והארוך ביותר שפורסם לבחינת יעילות ובטיחות קנאביס רפואי בקרב מטופלי כאב כרוני.
בנוסף, אציין שעבור מטופלים עם כאב כרוני שהגיעו למיצוי טיפול תרופתי קונבנציונלי ללא הקלה מספיקה, לקנאביס רפואי יש את הפוטנציאל לסייע להפחית את רמת הסבל שלהם במישורים רבים. מפני שהפחתת הכאב הנצפית היא של פחות מ-2 נקודות בסולם 0-10 של הפחתה בכאב, אפשר לומר שהיא אינה משמעותית, אך בשילוב עם שיפור במשך ובאיכות השינה, בחרדה, בדיכאון, במוגבלות הנגרמת מהכאב ובמדדים נוספים, היחס סיכון-תועלת (Risk-Benefit ratio) בטיפול זה נוטה יותר לכיוון התועלת, לתפיסתי.
ממצאים מעניינים במיוחד הם של השיפור ברמת הקטסטרופיזציה של הכאב – מדד שנחשב כ”תכונה” (Trait) שברוב המחקרים אינה משתפרת כשזה נוגע לכאב – אבל במחקר זה היא השתפרה משמעותית. המדד הזה מציג עד כמה המטופל סובל מהכאב, או יותר נכון “סובל מלסבול”, ולפי השיחות שערכתי עם מעל לאלף המטופלים שהשתתפו במחקר, הם מציינים די באופן גורף שאמנם ההשפעה על הכאב עצמו אינה חזקה, אבל הם סובלים ממנו הרבה פחות, כאילו הם “שמים אותו בצד” במהלך הטיפול – מה שמאפשר להם לתפקד תחת הכאב ולצד הכאב.
Aviram, J., Pud, D., Gershoni, T., Schiff‐Keren, B., Ogintz, M., Vulfsons, S., … & Eisenberg, E. (2021). Medical cannabis treatment for chronic pain: outcomes and prediction of response. European Journal of Pain, 25(2), 359-374.
