בבוקר השבעה באוקטובר, עוד לפני שהמדינה הספיקה לקלוט את ממדי התקיפה, היו אלה השוטרות והשוטרים שרצו ראשונים לחזית. רבים מהם אפילו לא היו במשמרת – פשוט נכנסו לתוך התופת. 58 שוטרים ולוחמי מג״ב נפלו באותה השבת ועוד 67 חללים לאורך חרבות ברזל. מאות נפצעו. מאז עברו שנתיים – רבים מאותם לוחמים במדים הכחולים עדיין נושאים את הקרבות בגופם ובנפשם.
אחד הכלים להפחתת כאב ותסמיני פוסט-טראומה הוא קנביס רפואי. נכי צה”ל וכוחות הביטחון זכאים למימון מלא על הטיפול בקנביס רפואי עבור נכות מוכרת ממילוי תפקידם. הלגיטימציה לטיפול בעזרת קנביס הולכת ומתרחבת. אבל עבור השוטרים – שמזוהים עם אכיפת החוק והמאבק בסמים – מדובר בקונפליקט קשה: איך אפשר לראות בקנביס תרופה, אחרי שנים שבהן הוגדר כסם מסוכן?
כרופא אמון של משרד הביטחון אני פוגש שני טיפוסים עיקריים: שוטרים שכבר טופלו או מטופלים בקנביס ומדווחים על הקלה בתסמיני פוסט טראומה ובכאב, ומטופלים שאנחנו מכנים “נאיביים”, שעלום לא טופלו בקנביס. הם מגיעים למרפאה על אזרחי, “רק להקשיב ולקבל מידע”. לא אחת אני שומע מהם את אותה אמירה, כמעט מילה במילה: ‘כמה מוזר לשבת כאן ולדבר על קנביס. כל הקריירה חינכו אותנו להילחם בסמים. איך אוכל לקחת קנביס אחרי ששלחתי אנשים לכלא בגלל זה?’ ‘איך אוכל להדליק סיגריה ושכולם יריחו וידעו…’ הכול ב”שושו”. החרדה והלחץ מהטיפול מגבירים אצלם את הפוסט טראומה והכאב. וזה משהו שפחות רואים אצל לוחמי צה”ל.
כרופא, אני רואה תמונה אחרת: הקנביס כסם זה משהו שלוקחים בכוונה כדי “להתמסטל”. הטיפול בקנביס שונה – יש אינדיקציה רפואית מאובחנת, יש הערכה רפואית של הרופאים המטפלים, יש הערכה והמלצה של פסיכיאטר ששולל תגובות פסיכוטיות לטיפול, לפני הקנביס המטופל חייב לקבל תרופות קונבנציונאליות, וגם התפרחת עצמה – זה לא סתם קנביס שנמצא בשוק… זה טיפול מכוון.
החובה שלי כלפי השוטרים היא כפולה: גם להראות להם שבנסיבות רפואיות מסוימות קנביס הוא טיפול לגיטימי שמקל על כאב ותסמיני פוסט-טראומה, וגם לעזור להם לבחור את צורת המתן שמתאימה לחייהם הפעילים שלהם – במיוחד לאלו שממשיכים לשרת. כי לפי הנהלים, צריכה חודשית מעל 40 גרם עלולה להוביל לפסילת תפקיד, לפרישה מוקדמת ולפגיעה בקריירה ובפרנסה. שמקרים כאלה, מינונים נמוכים ומדידים מציעים פתרון יעיל מבלי לחצות קווים אדומים.
מבחינתי, הבחירה המתאימה נעה בין מיצוי קנביס בשמן או תפרחת באמצעות משאף מדיד שמספק מינונים נמוכים, מדידים וקבועים, ללא עישון, עם השפעה עקבית על הכאב ובמינימום תופעות לוואי פסיכואקטיביות. טיפולים שמאפשרים הכלה סימפטומטית תוך שמירה על תפקוד ועל פרטיות הטיפול.
החודש, אנחנו מציינים בכאב שנתיים לאירועי אוקטובר ולמלחמה מתמשכת שתובעת קורבנות רבים בגוף ובנפש. זה לדעתי גם הזמן לשבור מחסום מנטלי חשוב: שוטר עם פוסט-טראומה אינו עבריין סמוי, והוא לא מתפשר ולא צריך להתחבא או להתנצל כשהוא בוחר בטיפול שמקל על חייו. כאשר רפואה עומדת בכללים של אינדיקציה, מינון ומעקב, היא מפרקת את הסטיגמה ומחזירה אנשים טובים לשגרת חיים ועבודה. האחריות שלנו היא לאפשר זאת בביטחון, בשקיפות ובכבוד. זה המעט שנוכל לעשות למען הגיבורים הללו.
ד“ר אזקיל פלכטר
מומחה לאונקולוגיה ורופא בכיר במערך האונקולוגי של בית החולים רמב”ם בחיפה
